שכר היסוד של העובד הינו המקור והבסיס לחישובן של זכויות רבות ובכלל זה חישוב פיצויי פיטורים.
לשכר היסוד חשיבות רבה ולצורך חישובו נדרשות שעות המשרה הרגילה שמבצע העובד, לא כולל השעות הנוספות.
כלל ידוע הינו כי שעות נוספות אינן נחשבות כרכיב לפיצויי פיטורים (אלא אם מדובר בתוספת פיקטיבית שאינה מותנית בביצוע שעות נוספות בפועל).
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע את התעריף לגמול בעבור שעות נוספות עד לתשלום מקסימלי של 150% מערך השעה הרגילה.
נשאלת השאלה, מה דינן של שעות העבודה במנוחה השבועית - האם הינן מהוות חלק משכר היסוד של העובד או שמא נכנסות הן בגדר שעות נוספות- כלומר, תוספת לעבודה הרגילה?
בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ערכה של שעה רגילה במנוחה השבועית הינו 150% ומשכך רבים הנוטים לסווג את גמול העבודה במנוחה השבועית כולו- כשעות נוספות.
כאשר מדובר בקביעת שכר היסוד של עובדים בשכר (יומיים או שעתיים), ההבחנה בין שעות המשרה הרגילה לבין השעות הנוספות מקבלת משנה תוקף, שכן בניגוד לעובדים חודשיים אשר שכרם משולם באופן גלובלי- שכר היסוד הינו משתנה לפי השעות הרגילות שבוצעו במהלך חודש העבודה.
מעסיקים רבים נוהגים להנפיק תלושי שכר לעובדים כששעות העבודה במנוחה השבועית באות במנין ה"שעות נוספות" בתלושי השכר. במקרה כזה, לא נעשית הבחנה בין השעות הרגילות המבוצעות במהלך המנוחה השבועית לבין השעות הנוספות המבוצעות במהלך שבוע העבודה.
בעניין ליפשיץ נפסק כי חוק פיצויי פיטורים אינו קובע כי ימי העבודה ובשבת ובחגים אינם ממניין הימים המזכים בפיצויי פיטורים. לפיכך, עבודה בשבת או בחג אינה נחשבת כתוספת לעבודה הרגילה (כלומר, אינה נחשבת כעבודה בשעות נוספות) אלא היא בגדר תחליף לעבודה בימי חול.
למעשה, פסק הדין קבע כי כל אימת שלא עבד העובד למעלה מששה ימים בשבוע, כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באילו מימי השבוע חלו ימי עבודתו, וכל ימי עבודתו- כולל השבת והחג- יבואו במניין הימים, לצורך חישוב פיצויי פיטוריו.
ואולם- את שכר השבת והחג, המובאים בחישוב הפיצויים כאמור, יש להעמיד רק על גובה שכר העבודה ליום חול בן 8 שעות עבודה, ולהפחית את כל התוספות החורגות משכר היסוד שרק הוא משמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים.
לסיכום, כל אימת שהעובד לא עבד למעלה ממשרה מלאה כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באיזה מימי השבוע חלו ימי עבודתו. כלומר, כל ימי עבודתו, לרבות השבת והחג יבואו במניין הימים לצורך חישוב פיצויי פיטורים יחד עם זאת נקבע, כי את שכר השבת והחג, המובאים בחישוב הפיצויים כאמור, צריך יהיה להעמיד רק על גובה שכר העבודה ליום חול (100%) בן 8 שעות עבודה, ואילו תוספת השכר, שניתנה בגין העבודה בשבת או חג, לא תילקח בחשבון לחישוב הפיצויים.
עובדים שאינם מגיעים למכסת השעות הרגילות במהלך ימי החול בשבוע העבודה ומבצעים משמרות בימי המנוחה השבועית, עלולים למצוא עצמם נפגעים בחישוב שכר היסוד הקובע לפיצויי פיטורים כאשר המעסיק אינו מחשיב את שעות העבודה במנוחה השבועית להשלמת המכסה הנדרשת למשרה מלאה.
לפיכך, יש לבדוק מהי מכסת השעות שצבר העובד בעבודה רגילה, ורק ממוצע השכר של השעות הרגילות במהלך 12 חודשי ההעסקה האחרונים ישמש כשכר הקובע לפיצויי פיטורים.
לשכר היסוד חשיבות רבה ולצורך חישובו נדרשות שעות המשרה הרגילה שמבצע העובד, לא כולל השעות הנוספות.
כלל ידוע הינו כי שעות נוספות אינן נחשבות כרכיב לפיצויי פיטורים (אלא אם מדובר בתוספת פיקטיבית שאינה מותנית בביצוע שעות נוספות בפועל).
חוק שעות עבודה ומנוחה קובע את התעריף לגמול בעבור שעות נוספות עד לתשלום מקסימלי של 150% מערך השעה הרגילה.
נשאלת השאלה, מה דינן של שעות העבודה במנוחה השבועית - האם הינן מהוות חלק משכר היסוד של העובד או שמא נכנסות הן בגדר שעות נוספות- כלומר, תוספת לעבודה הרגילה?
בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ערכה של שעה רגילה במנוחה השבועית הינו 150% ומשכך רבים הנוטים לסווג את גמול העבודה במנוחה השבועית כולו- כשעות נוספות.
כאשר מדובר בקביעת שכר היסוד של עובדים בשכר (יומיים או שעתיים), ההבחנה בין שעות המשרה הרגילה לבין השעות הנוספות מקבלת משנה תוקף, שכן בניגוד לעובדים חודשיים אשר שכרם משולם באופן גלובלי- שכר היסוד הינו משתנה לפי השעות הרגילות שבוצעו במהלך חודש העבודה.
מעסיקים רבים נוהגים להנפיק תלושי שכר לעובדים כששעות העבודה במנוחה השבועית באות במנין ה"שעות נוספות" בתלושי השכר. במקרה כזה, לא נעשית הבחנה בין השעות הרגילות המבוצעות במהלך המנוחה השבועית לבין השעות הנוספות המבוצעות במהלך שבוע העבודה.
בעניין ליפשיץ נפסק כי חוק פיצויי פיטורים אינו קובע כי ימי העבודה ובשבת ובחגים אינם ממניין הימים המזכים בפיצויי פיטורים. לפיכך, עבודה בשבת או בחג אינה נחשבת כתוספת לעבודה הרגילה (כלומר, אינה נחשבת כעבודה בשעות נוספות) אלא היא בגדר תחליף לעבודה בימי חול.
למעשה, פסק הדין קבע כי כל אימת שלא עבד העובד למעלה מששה ימים בשבוע, כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באילו מימי השבוע חלו ימי עבודתו, וכל ימי עבודתו- כולל השבת והחג- יבואו במניין הימים, לצורך חישוב פיצויי פיטוריו.
ואולם- את שכר השבת והחג, המובאים בחישוב הפיצויים כאמור, יש להעמיד רק על גובה שכר העבודה ליום חול בן 8 שעות עבודה, ולהפחית את כל התוספות החורגות משכר היסוד שרק הוא משמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים.
לסיכום, כל אימת שהעובד לא עבד למעלה ממשרה מלאה כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באיזה מימי השבוע חלו ימי עבודתו. כלומר, כל ימי עבודתו, לרבות השבת והחג יבואו במניין הימים לצורך חישוב פיצויי פיטורים יחד עם זאת נקבע, כי את שכר השבת והחג, המובאים בחישוב הפיצויים כאמור, צריך יהיה להעמיד רק על גובה שכר העבודה ליום חול (100%) בן 8 שעות עבודה, ואילו תוספת השכר, שניתנה בגין העבודה בשבת או חג, לא תילקח בחשבון לחישוב הפיצויים.
עובדים שאינם מגיעים למכסת השעות הרגילות במהלך ימי החול בשבוע העבודה ומבצעים משמרות בימי המנוחה השבועית, עלולים למצוא עצמם נפגעים בחישוב שכר היסוד הקובע לפיצויי פיטורים כאשר המעסיק אינו מחשיב את שעות העבודה במנוחה השבועית להשלמת המכסה הנדרשת למשרה מלאה.
לפיכך, יש לבדוק מהי מכסת השעות שצבר העובד בעבודה רגילה, ורק ממוצע השכר של השעות הרגילות במהלך 12 חודשי ההעסקה האחרונים ישמש כשכר הקובע לפיצויי פיטורים.
עו"ד איריס אלמוג
התמחות ייחודית בדיני עבודה.
לתיאום פגישה בתשלום ניתן ליצור קשר בטל: 03-7514538
הטל נועד לתיאום פגישה בלבד.
התמחות ייחודית בדיני עבודה.
לתיאום פגישה בתשלום ניתן ליצור קשר בטל: 03-7514538
הטל נועד לתיאום פגישה בלבד.